חיזוקים חיוביים או מערכת התנהגות מתקרבת
במהלך עבודתי כמורה בחינוך המיוחד אני שמה דגש רב במהלך השיעורים לחיזוקים חיוביים.
במהלך לימודי במכללת לוינסקי לחינוך גיליתי צידוקים מדעיים לפעולת החיזוק.
לפי Reinforcement sensitivity theory תאוריית הרגישות לחיזוקים
התאוריה כוללת מודל נוירו – פסיכולוגי ומציעה מערכת הנעה (מוטיבציה) הקרויה "מערכת התנהגות מתקרבת"
לטענת התיאוריה, ההתנהגות מונעת על ידי מוטיבציה אפטטיבית (רצון להתקרב לגורם המעורר הנאה). במוח, המוטיבציה הזו מתווכת על ידי מערכת נוירונאלית המכונה "מערכת התגמול". כאשר מגיע גירוי אשר נתפס בעיני האדם כנעים, נשלח מידע עצבי לגרעין במוח הקרוי "גרעין האקומבנס" המכונה "כגרעין / מרכז העונג", ומתקיימת הפרשה מוגברת יותר של הנוירוטרנסמיטר דופמין.
אם המורה יחזק ויעריך את תלמידו ויעניק לו חיזוקים חיוביים, מרכזי העונג יופעלו ויופרש דופמין רב יותר במרווחים הסינופטיים במוח.
הדופמין שיופרש, בתורו, יעורר בתלמיד רצון לחזור ולקבל את החיזוק החיובי (מערכת מעגלית).
בעקבות זאת, תיווצר תחושת ריגוש גבוהה, אשר תעורר בקרב התלמיד מוטיבציה אפטטיבית, כלומר רצון לבצע שוב את אותה התנהגות אשר הובילה לקבלת התגמול.
מתוך שיעור לקויות למידה היבטים מוחיים ד"ר שלומית שניצר - מאירוביץ', מכללת לוינסקי לחינוך.
